בשנת 1971 בהיותי בן 17, עליתי ארצה, במטרה ללמוד קבלה ולפגוש את דודי, ר' יעקב לידר, איש מיוחד שחי בשכונת בית ישראל בירושלים. אם ר' שמחה היה המורה של מוחי, דודי ר' יעקב היה המורה של לבי. התקבלתי לישיבת ”תומכי תמימים" בכפר חב"ד, שם למדתי חסידות חב"ד, אך חוסר רצוני להפוך לחסיד חב"ד הוביל לסיום הנסיון הזה.

בעקבות קריאת ספרו הגדול של פרופסור גרשום שלום "זרמים עיקריים במיסטיקה היהודית", גיליתי את רבי אברהם אבולעפיה, ורציתי להכיר יותר את תורתו. עברתי לירושלים, עבדתי כשומר בספרייה הלאומית, וביליתי את זמני בקריאת כל כתבי קרל יונג ובמאמץ לקרוא את כתבי אבולעפיה, אשר באותו זמן היו זמינים רק בכתבי יד בספריה הלאומית. הייתי מעתיק את כתבי היד, יוצא לגינה קטנה על יד הספריה, וקורא את מה שהעתקתי, אך בקושי הבנתי כמה משפטים פה ושם. מאז אני שוקד על לימוד כתביו של רבי אברהם אבולעפיה, ומוצא בהם טעמים חדשים, סודות ורזים, עד היום.